רש"ש על בבא קמא י׳

1 רש"י ד"ה משא"כ באש ואם כפות כו' חייב מיתה כו'. וקשה למ"ד אשו משום ממונו דא"ח מיתה כדלקמן כב ב ובפירושו שם מא"ל ולפי' התוס' בד"ה משא"כ בבור ניחא:

2 תד"ה שייר בסופו. עי' לקמן כו ברש"י ד"ה שכן ישנו בבור:

3 תד"ה שהשור ה"נ שער שור פסולי המוקדשין מותר כדאמרי' בבכורות פ"ג. תימה דאדרבה שם משמע להדיא דשער המחובר בו כשמת לכ"ע אסור ע"ש כו "ואלא במת כו' ואי עקביא איפכא מבעיא ליה נראה עם הגיזה אסור דמיתה קאסרה ליה" גם מש"כ ששער המת מותר מספ"ק דערכין ע"ש דאליבא דרב משמע דאסור וע"ש בתוי"ט דלדעת הרשב"א והטור לכ"ע אסור:

4 גמרא חבתי בנזקו לק"ת אלא בתשלומי נזקו תנינא כו' תשלומי נזק כו'. גי' זאת תמוה דהגמרא דייקא מתשלומי נזקו והברייתא דייקא מתשלומי נזק דסיפא עתוי"ט מ"ג והנה ברש"י הגי' גם בהבריי' תשלומי נזקו וכן ראיתי בתוספתא דלפני רפ"א דדריש זה מחבתי בתשלומי נזקו ולכן צריך להגיה ג"כ לקמן טו הא תנא ליה רישא תשלומי נזקו מלמד כו' וכן ברש"י שם וזה דלא כתוי"ט הנ"ל אמנם גם גירסא זו אינה מחוורת דכיון שהברייתא עצמה דייקא מזה אינו נופל יפה ע"ז גופיה תנינא להא דת"ר כמובן גם ברש"י כתובות מא משמע כהתוי"ט וע"ש במהרש"ל ומדברי הנ"י יש לקיים קצת הגי' שלפנינו בגמרא והוא דהברייתא באמת דייקא מתשלומי נזק דסיפא אלא משום דאינו מוכרח כ"כ הדיוק דסיפא ע"ש בחדושי אנ"ש לכן אמר הש"ס אדיוקא דהכא דמוכרח טפי תנינא להא דת"ר כו':